ICU

זהו פוסט ראשון מאז לא מעט זמן שחלף ובו לא סיבמטתי (מימלה סאבמיט באנגלית) כלום. הגיע הזמן לחשוב על המשך ההתפתחות האישית שלי, ולבחון מחדש האם תנאי התעסוקה שלי בחברה שכה שמחתי להתקבל אליה, עדיין עונים על ציפיותיי.

אתחיל באמירה שמעולם לא ציפיתי שום דבר מהעבודה בחברה כמו xxxxx. באתי עם ראש נקי מ-presumptions, כמו סטודנט שרק עתה סיים את לימודיו ושמח להתקבל לעבודה במקצוע שלמד. שזה בדיוק מה שהיה. מעבר, תחום בו החברה מחמחה, תחום האודיו הממוחשב - זהו תחום היחד והנחשק ביותר מבחינתי שאני ראיתי, ועדיין רואה את עצמי ניזון ממנו לאחר סיום שעות העבודה. ואם כך, הציפיה שלי היחידה מ-xxxx היתה לקבל אפשרות ללמוד את התחום הקרוב לליבי, מתוך הידיעה כי xxxxx הינה חברת תוכנה, שמייצרת מין תוכנות קטנות לעיבוד צלילים, או במונחים מוכרים יותר, פלאגינים - או פרוצסורים שמופעלים במחשב (ואפקטיבית מבטלים את הצורך להחזיק ציוד סטודיו יקר אשר לרוב כלל אינו זמין לקהל הרחב, או יקר שמים, או אינו קיים עוד). xxxxxx, לזכותה יאמר, הינה אחת החברות שאחרים, המתחרים, רואים בה את המנצחת, המנהיגה, זאת שבאופן קבוע נמצאת תחת אש ביקורתית וכמו כן, נהנית מאהדת הקהל הרחב ושנאתו כאחד. מין אפל של המוצרי הטכנולוגיה הצרכנית, גוגל של מנועי החיפוש, או אגד של התחבורה הציבורית הישראלית. אולי אני מגזים - אך אני בהחלט מודע לכך שדעתי מושפעת רבות מהדימוי שהחברה נוטה ליצור בקרב הצרכנים שלה, דהינו אולפני הקלטה. בעלת  אסטרטגיה הדומה לזו של פלוגה צבאית מתבדלת מפלוגות האחרות בחיל באמצעות עידוד המורל הפנימי וזיהוי ייחודי לה. בלי להכנס לפילוסופיה המאוננת שוב, אמשיך בקו מחשבתי המקורית.

התחלתי לעבוד ב-xxxx ביולי 2009, בעודי מגיש פרוייקט גמר בבצלאל. התפקיד אליו התקבלתי, מוגדר בשפה משרדית ב-xxxxx כמעצב אתרים. ובחוזה העסקה היבש, גרפיקאי. התעקשתי על שינוי שם התפקיד ל"מעצב" בעת החתימה. למרבה האירוניה מסתבר, שהגדרת התפקיד הראשונית, ה-גרפיקאי, היתה הנכונה והמדוייקת ביותר שהיה ניתן להתאים לצרכי המערכת המעוניינת בגיוס. אך נגיע לשיח זה טיפה בהמשך, אין צורך לזרז התפתחויות בסקירה.

לאורך הזמן שעבדתי ב-xxxxx, שיפרתי את בקיאותי בתוכנה המיועדת, דרימוויור. כמו כן, למדתי סי אס אס, תחילה ברכבות ממודעין לתל אביב כל בוקר וערב (כשהייתי עוד גר בירושלים וחונה את הרכב במודעין כל בוקר); ואחר כך עברתי ללמידה באינטרנט, שילוב של צפיה\עשיה של טוטוריאלים ושימוש במידע של בית הספר לשפות האינטרנט (דאבליו שלוש סקולס). ללא ספק הטמעתי בסיס די מוצק להמשך השכלתי המרושתת. כבר באמצע, באיזשהו שלב, התחלתי להרגיש שהמשך הלמידה שלי מגיע למיצוי בתחומים הללו. זה לא שאין מה ללמוד יותר בתחומי השפות והטכניקות. דווקא מלא. זה משהו אחר, אחר כל כך אשר מונע את השימוש בידע המקצועי המצטבר, ואפילו פוגע ברצון לעשות משהו שפוטנציאלית יכול לקדם את החברה, בכלל. וכמו בכל סקירה בלתי תלויה, יש לעצור ולהבין את הסיבות שהביאו למצב זה.

ראשית, אתחיל בנתונים סטטיסטיים: מחלקת המארקטינג של xxxx מורכבת מצוות עורכי תוכן למיניהם, קופירייטר, אנשי יחסים בינלאומיים שעובדים עם האמנים ופעילים בקהילה המוזיקאית; אנשי שיווק שבאמת למדו שיווק, ומעט אנשי תערוכות (זה כל מה שידוע לי על המחלקה). מעבר לזה, יש פרילנסרים קבועים כגון עורך סרטים ואפטריסט שבאים אלינו מפעם לפעם לג'ובים מזדמנים ודי קבועים (יש תוכנית קבועה של הפקות וידאו). כמובן, יש גם את תת-מחלקת IT-WEB, אשר מתפעלת את האתרים של החברה ומבצעת שינויים טכנולוגיים למיניהם, הקשורים לתכנות באינטרנט.

חלק בלתי מופרד מהמחלקה, שהושאר בצל התהילה, הוא סטודיו לעיצוב, המונה 3 גרפיקאים: אחד פרינט ושניים ווב. תפקיד שלי הוא אחד מהשניים ווב, זה המסרב להקרא גרפיקאי. גם אם זה על הנייר בלבד ורק פורמאלי. מעל הסטודיו בשרשרת הניהול נמצא מנהל קריאייטיב. מעליו - ראש מחלקת המארקטינג. מעל ראש מחלקת מארקטינג עומד המנכ"ל. זה האיש שמנהל את החברה בפועל (בניגוד לבעלים של החברה על הנייר).

אז איך עובד הסטודיו? כל פרוייקט הנכנס לעבודה בסטודיו, הוא ברובו פרי תוצר של מעצבי GUI, היושבים לידינו ומעצבים את הפלאגינים. כמובן, קמפיינים מארקטיאליים שעוטפים את הפלאגינים, אינם זקוקים למעצבי GUI, ומיילרים שנשלחים ומוצגים ללקוחות פוטנציאליים, בטוח שלא. זאת העבודה של מעצבי ווב. מיילרים, קמפיינים, חומרי הדרכה, עצם העלאת כל תוכן חדש מבית xxxx לרשת, או עדכונים שוטפים (דוגמאת זכיה באות הוקרה בתערוכות או שינוי קרדיטים של אמנים) ושכפול עמודים קיימים עם תוכן חדש, זוהי נחלתו של מעצב ווב כמוני בהתגלמותה.

מבחינת החברה, הכ הגיוני. הכל תקין, כולם (אמורים להיות) מסופקים. יש מזגן. אז מה הבעיה שלך?

הבעיה היא בשרשרת הניהול הפרובלמטית, אשר מסתמכת על קשרים פנימיים, הפוליטיקות הפנימיות של המנהלים מול הבוסים. אחרת איך אפשר להסביר את חוסנה הבלתי-חדיר של ראש מחלקת המארקטינג לביקורות שליליות חוזרות מצד כפופיה? בהסטוריה של החברה לא פעם נשמעו טענות זהות מפי אנשים שאף לא הכירו אחד את השני, כלפי אותה ראש המחלקה המכהנת. ביקור אצל היועצת הארגונית הניב "תראה איך אתה יכול לפתור את הבעיה בעצמך כי אלה אנשים מבוגרים עם הרגלים מקובעים שיהיה מאוד קשה עד בלתי ניתן להשפיע עליהם, ככה שעדיף שתשתוק, תשתפר או שתעזוב".

אין ספק שכאשר החברה מתמחה בנישה מסויימת, היא אמורה להכיר את כל השחקנים שמשחקים על אותו מגרש. ללא ספק, הקשרים הפנימיים הללו הם דווקא אלו שיכולים לתרום רבות לצמיחתה. גם אם לא, מצב זה רק מעודד תחרותיות בענף ותמיד מביא לרווחת משתמש הקצה. אך כאשר מדובר בקשרי משפחה, ואיש ללא טיפת ניצוץ או משיכונת זעירה לתחום מתברג אל תוך שרשרת הניהול של החברה, האסון קרב. אולי לא בטווח הקרוב וימדד לאורך זמן, באופן כזה שמתעלמים ממנו בהתחלה, גורם לאי נוחות בהמשך, מציק באמצע ומחוויר לקראת הסוף.

סוגיה שאני לא מסוגל לעכל עם הגיון בריא שלי, איך מפיקת סרטים מן השורה יכולה לנהל מחלקת מארקטינג? התשובה: היא יכולה. אמנם, מרבית הסיכויים זאת לא תהיה מחלקה מבריקה או אף מקדמת את החברה, כפי אותו ההגיון הבריא מצפה מכל מנוע צמיחה וקידום להיות. לעומת זאת, זאת תהיה מחלקה שעומדת בזמנים. ותו לא. המחלקה כן תספק סחורה, והסחורה תהיה בהתאם לכישורי הצוות של המחלקה - וראשית כל, בהתאם לרוח, או האווירה ששוררת במחלקה. ואם מחלקת המארקטינג אינה שמה לה קידום החברה לדגש (או למקרה קיצון, יצירתיות בלבד), ומתמקדת בעמידה בזמנים כערך עליון ביותר (ללא הטעיה: אין לזלזל בתפקיד המפיק), זוהי נקודת עניין שבה אני הייתי שם פין למעקב בנושא עתיד החברה לאורך זמן. איך ארט דירקטור אחד, שלאורך חייו המקצועיים זכה להקרא מנהל קריאייטיב בחברת תוכנה פרטית חסרת שפיות אחת, יכול להיות המילה היחידה והאחרונה, הבלעדית, בקבלת ההחלטות עיצוביות, אסטרטגיות -ותוכניות- של אותה חברה שלמה כלל ללא, או עם פיקוח שקוף שלמעשה משתנה ע"פ רצונותיו? נדמה לי שעניתי לעצמי תוך כדי השאלה.

בהיותה חברה פרטית, היא איננה חייבת לדווח לאף גורם חיצוני על מבנה הארגוני שלה, על הכנסות או הוצאות תפעוליות, על הצלhות וכשלונות, על מספר המשרות והאנשים המאיישים אותן אשר מתחלפים בקביעות מחרידה, על משכורות מנהלים, על גזל והרצת תהליכי ייעול, על חוסר תפוקה למופת ושאלאנטיות שמתרחשים בשורות הניהול שלה. היא חברה  פרטית, דהיינו חבר ומכר של אשתו של הבעלים הפרטי הוא המלך בחברה כזו.

כל חברה, לא חשוב מה גודלה או התמחותה, אמורה להיות מעוניינת בגיוס ושימור כוח האדם הפרודוקטיבי שלה, בניית מאגר האנושי החזק ביותר שהיא יכולה לשאת. זאת מכוון שאלו בדיוק הכשרונות רענניים שבאמת מסוגלים לקחת אותה לשמים, איפה שבעלי התפקידים הקיימים כבר אינם על סוסם. ומה לעשות אם בעלי התפקידים כבר אינם על סוסם מלכתחילה, ובאו לחברה רק בעקבות הקשרים המשפחתיים? הם לא יוכלו להמליץ על הכשרונות הראויים, לא יוכלו להתמודד עם המשימות המתקדמות, לא יצטרכו להשקיע במערכות ייחסים שלהם בעבודה (כי לא ניתן לפטר אותם ולמעשה הם מחשיבים את עצמם אח"מים כברירת מחדל, אולי לא אח"מים אבל יותר חשובים ממך), ולא יהיה אכפת להם מהתחום בו הם מועסקים, מה שבסופו של דבר, ללא התפתחויות מיוחדות, יוביל לדעיכה איטית למוות. אין דבר יותר פתטי מלראות מנהל תוכן אינטראקאיבי שלא יודע להשתמש ברשת או כזה שלא מתעניין בתחום בו הוא עובד. איש שיווק שלא יודע מהו שיווק ואיך משווקים מוצר בסביבה בה השיווק המסורתי כבר אינו עובד.

וכאן אני מגיע לשורת סיכום, עם השאלה האם העבודה שלי כרגע יונה על ציפיותיי ממנה?

ובכן, מסתבר שהמשרה שלי לא כוללת עבודה יצירתית כליל, אלא יכולת טכנית נטו פלוס מיומנות ג'אגלינג מתקדם במיילים, פינגפונג וחילוץ נתונים אקראים שצצים כאן ושם במיילים מאנשים, שבצניעות רק אומר עליהם כי אינם מעוניינים להתמחות בעבודה עם מחשב. כמו כן, גם אומר בעדינות כי אינם מעוניינים להתמחות בניהול נכון של הון אנושי.

איך אני אמור להרגיש כאשר אני מראש מתריע על בעיה מסוימת בתחילת הפרוייקט; למרות ההזהרה שנתתי אני מקבל איתות להמשיך במסלול הראשוני; ולאחר מכן מקבל הוראה לשנות - יחד עם נזיפה שאני לא שם לב לפרטים הבעייתיים - וזאת אחריותי לעשות כך? בהחלט, התעלמות זוהי פונקציה חשובה במחלקה הזאת, שמי שלא לומד אותה, נקלע לקשיים כמוני. מה לעשות, הגדלת ראש נתפסת במחלקת מארקטינג בxxxx כליקוי, חסרון, תכונה שלילית שיש להצניעה.

יהיה לי כואב מאוד לחתוך את התקשרותי עם החברה המתאימה לי ביותר במדינה הזאת, אך למרבה הצער זה בלתי נמנע במצב הקיים. לא אוכל להתמודד עם הניהול הזה לאורך הרבה זמן, סיבולת שלי מוגבלת למרות התנאים המצויינים של העסקה כאן, ואנשים שאני בהחלט אתקשה למצוא להם חלופה, זאת מפני שאיש-איש בחברה מלבד מח' מארקטינג הוא איש סאונד שחי את התחום ומקצוען אמיתי בו. המשך יבוא.